אני לא יודע אני מצלם דברים שמרגשים אותי. דברים שמבקשים ממני להתקרב. דברים עם אור, מול אור, על אור. בקיצור אני מצלם פרחים בעציצים, פרחים בגינות, פרחים לאורך הכביש, ניצנוצי שמש בנחל, גדרות מבטון, שקיעות, נופים חלומיים ואת שחף. ואז אני מפתח את הפילם ומקבל סריקות ונגטיבים. לפעמים קשה מאוד לראות הקשרים בין התמונות שאני מצלם וזה מתסכל. זה לא כמו הר פוג׳י או הפרוייקט בערד שיש נושא ברור… כשיש כיוון… או התאהבות. אז החלטתי לנסות לעשות מהן סלט, להתמסר לחוסר הידיעה (כי זה מה יש) ולהפוך את החקירה למנוע. מדי שבוע אני מפזר על השולחנות בסטודיו נגטיבים מהשנים האחרונות, וגם את האוצר שקיבלתי מיפן מיוקיקו-סאן היקרה - ואז בוחר* מהן כמה תמונות, מרכיב מקבץ באופן אינטואיטבי וסורק אותו. עד שאדע משהו או שאולי בסוף גם לא אדע כלום *מרים את הנגטיב מול החלון מסתכל דרכו ויודע ״אוקי, את זה אני רוצה״.